״לא תגנוב״ - על צבירת חובות בעמותה

פורסם באתר ״משפטי״ בתאריך 07/02/2013

​

כל בעל עסק מכיר את תחושת הקור בבטן שמתלווה להודעה מהבנק על כך שחזר שיק שנתן לנו אחד הלקוחות. התחושה הופכת לכעס כשאנו נזכרים כמה אמינות שידר הלקוח שנתן לנו את השיק, והכעס הופך לזעם של ממש כשאנו רואים שהשיק שייך לחברה בע"מ, או גרוע מכך - לעמותה. 

הרי חברה, כגוף עסקי, יכולה להפסיד כסף ויכולה גם להרוויח אותו בחזרה ולשלם את חובה, אבל עמותה הינה גוף שחי אך ורק מתרומות, ואם שיקים שלה חוזרים, מי יזרים אליה כסף כך שתוכל להחזיר את חובה?
אך מסתבר שהכסף לא ירד בהכרח לטימיון. ניסיון של שנים לימד אותנו שגם אם הדרך ארוכה ורצופה חתחתים, בסופה יחכה לנו אוצר.

כך קרה לפסח (כל השמות בדויים. המקרה אמיתי לגמרי), מנהלה של עמותה נידחת שעסקה בשאיבת כספי מדינה באמתלות שונות. פסח התגלה כמוכשר בתחומו והצליח לקבל מהמדינה לאורך השנים מיליוני שקלים לשם קידום מטרות העמותה שבראשותו. כל מטרה ממטרות העמותה היתה טובה מקודמתה, אך המשותף לכולן הוא שהן היו מטרות על הנייר, בשעה שהקשר בינן לבין פעילות העמותה האמיתית היה מקרי בלבד.

חובות כלפי העובדים

פסח ועמותתו צברו חובות, בעיקר כלפי העובדים. העמותה לא שילמה להם את המשכורות בזמן, לא העבירה לקופות הגמל את ההפרשות המתבקשות, וגם מס הכנסה וביטוח לאומי לא ראו אגורה מכספי המיסים שנוכו ממשכורות העובדים.

יום אחד עבר פסח את הגבול, ואז הוגשה כנגד העמותה בקשת פירוק. פסח המסכן, שכל חייו סמך על "עקרון היישות הנפרדת" שלא אפשר לעובדים לדרוש ממנו לשלם את חובות העמותה, לא לקח בחשבון דבר אחד – כאשר העמותה מפורקת כל הכללים הנוחים משתנים.

העברת כספים לבני משפחה

פסח לא חשד במאומה כאשר התבקש להסביר מיהם העובדים גמליאל, זרח ואבנר, שעל-פי רישומי העמותה קיבלו משכורת נאה מידי חודש. כאשר הגיע המפרק החרוץ לאותם עובדים הביתה ושמע מהם שמעולם לא עבדו בעמותה ולא קיבלו ממנה כספים, החל פסח לחוש שהאדמה רועדת תחת רגליו. המפרק, מעודד מהממצאים, נבר בחשבונות הבנק של העמותה ומצא שהועברו כספים לפוליסת ביטוח של אשתו של פסח. עוד גילה המפרק שכלי רכב חדש שהיה בבעלות העמותה עבר לעמותה אחרת במתנה. בדיקה מעמיקה של העמותה האחרת העלתה שמנהלה הוא בנו של פסח. כעת כבר הסתקרן המפרק לדעת, כיצד הצליח פסח לבצע את תעלוליו, וכך מצא שוועד העמותה, ועדת הביקורת שלה ומנהל החשבונות שלה - כולם היו בני משפחתו של פסח.

סוף דבר - בית המשפט חייב את פסח לשלם מכיסו מאות אלפי שקלים.
חלקם הוחזרו לעובדי העמותה האמיתיים, ויתרתם הוחזרה למדינה.

​