עו״ד אמיר שושני

הגדלת דרגת הנכות עקב פגיעה בהכנסה
 
כאשר עובד נפגע בעבודה ונקבעת לו נכות יציבה, דרגת הנכות הרפואית אינה משקפת תמיד באופן מדויק  את הפגיעה האמיתית בכושר ההשתכרות שלו. לשם כך נועדה תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, המאפשרת להגדיל את דרגת הנכות שנקבעה – ובכך להגדיל את הקצבה או המענק – במקרים שבהם הפגיעה בפועל ביכולת לעבוד ולהשתכר משמעותית יותר מהנכות הרפואית ה"יבשה".
תקנה זו מהווה כלי מרכזי והכרחי לשיקום נפגעי עבודה, והיא אחת האפשרויות החשובות ביותר להגדלת הזכויות הכספיות המגיעות לעובד שנפגע.

מהי תקנה 15?

תקנה 15 מאפשרת לוועדה הרפואית להגדיל את דרגת הנכות הרפואית שנקבעה, בשיעור של עד מחצית או פי אחד וחצי מהנכות שנקבעה, וזאת בהתאם להיקף הפגיעה בכושר ההשתכרות של הנפגע.
הגדלת הנכות מכוח התקנה נועדה לענות על כל אחד מהמצבים שבהם:

• הנפגע אינו יכול לחזור לעבודתו הקודמת,

• אינו יכול לעסוק בעיסוק התואם את הכשרתו/ניסיונו,

• יכול להשתלב בעבודה רק במגבלות משמעותיות.

כלומר, התקנה בוחנת לא רק מה מצבו הרפואי, אלא איך מצב זה משפיע בפועל על יכולתו להתפרנס.

במי עוסקת תקנה 15?

התקנה חלה על נפגעי עבודה שנקבעה להם נכות יציבה. ההחלטה נעשית על-ידי הוועדה הרפואית לקביעת דרגת נכות, וההחלטה מבוססת על שילוב של נתונים רפואיים ותעסוקתיים.
הוועדה בוחנת, בין היתר:

• את מהות עבודתו של הנפגע לפני הפגיעה,

• את הכשרתו המקצועית,

• את הניסיון התעסוקתי,

• ואת יכולת ההשתלבות בעבודה אחרת לאחר הפגיעה.

התנאי המהותי: ירידה של לפחות 20%  בהכנסה
אחד התנאים המרכזיים להפעלת תקנה 15 הוא קיומה של פגיעה בהכנסות, על הנפגע להוכיח ירידה של 20%  לפחות בהכנסתו עקב הפגיעה.
כלומר, גם אם קיימת מגבלה רפואית משמעותית, הוועדה תפעיל את התקנה רק אם קיימת השפעה כלכלית ברורה ומדידה על ההשתכרות.
הוכחת הירידה נעשית באמצעות:

• תלושי שכר מלפני הפגיעה ואחריה,

• דו"חות שומה לעצמאים,

• הוכחות לכך שהנפגע נאלץ לעבור למשרה חלקית/פחותת שכר,

• הוכחת אובדן יכולת לעסוק במקצוע המקורי.

היעדר הוכחה לירידה של 20% בהכנסה עלול לגרום לדחיית בקשה להחיל את התקנה גם אם הנכות הרפואית עצמה היא משמעותית.

כיצד נקבעת דרגת ההגדלה לפי תקנה 15?

התקנה מאפשרת שלוש רמות הגדלה:

 1. הגדלה בשיעור של עד מחצית (50%)

כאשר הנפגע יכול לעבוד בעבודה אחרת המתאימה למגבלותיו, אך שכרו נמוך משמעותית משכרו טרם הפגיעה.

2. הגדלה בשיעור של עד פי אחד וחצי (150%)

כאשר הנפגע מתקשה להשתלב בכל עבודה סבירה אחרת והוא מוגבל מאוד בשוק העבודה.

 3. אי הפעלת תקנה 15

במקרים שבהם אין ירידה בהכנסה או כאשר המגבלה הרפואית אינה משפיעה על יכולת העבודה באופן ממשי.

מי זכאי, ומה כדאי לדעת?

​

• התקנה מופעלת רק לאחר קביעת נכות יציבה ולא זמנית.

• ניתן לערער על החלטת הוועדה שלא להפעיל את התקנה.

• יש חשיבות רבה לייצוג משפטי מקצועי, מאחר שהצגת נתוני ההכנסה, ההסברים על השינוי התעסוקתי והנמקות משפטיות יכולות להשפיע באופן מהותי על ההחלטה.

• התקנה יכולה לשנות באופן דרמטי את סכום הקצבה החודשית או את המענק החד-פעמי, ולכן היא מהווה נדבך מהותי במיצוי זכויות נפגע עבודה.

​

לסיכום

תקנה 15 נועדה לוודא שנפגע עבודה יקבל פיצוי המשקף לא רק את מצבו הרפואי, אלא את הפגיעה האמיתית בכושר פרנסתו. הדרישה להוכחת ירידה של 20% לפחות בהכנסה היא תנאי מרכזי ליישומה, ומחייבת ליווי משפטי מקצועי לבניית התיק והצגת הנתונים בצורה משכנעת ומסודרת.
במקרים רבים, הפעלה נכונה של התקנה יכולה להביא להגדלה משמעותית של דרגת הנכות – ולשיפור ממשי בזכאות הכלכלית של הנפגע.