© 2016-2019 All right reserved to Adv. Amir Shoshani  |  כל הזכויות שמורות לעו"ד אמיר שושני

"מנורה" סירבה לשלם פנסיה לאלמנת עובד זר

אזרח ניגרי שעבד באילת מת כמה חודשים אחרי שפוטר. מאחר שלא עודכנה בחובה להמשיך להפריש תגמולים, נתקלה אשתו בהתנגדות המבטחת

 

פורסם באתר Ynet בתאריך 01/09/2015

חברת "מנורה מבטחים" סירבה לשלם פנסיית שארים לאשתו ובנו של עובד זר מניגריה, שהפסיק להפריש כספים לקרן מהיום שפוטר ועד מותו. רק תביעה שהגישה האישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הובילה לחיוב של "מנורה" לשלם ליורשים, בנימוק שהיא לא יידעה את המשפחה על הסיכונים בהפסקת התשלומים.

המנוח שהה בישראל במעמד של תושב ארעי והחל מ-2004 עבד במלון רויאל ביץ' באילת. מעסיקיו הפרישו עבורו תגמולים לקרן פנסיה בניהול "מנורה" החל מפברואר 2005 ועד ליום פיטוריו כעבור שלושה חודשים. הוא מת כחמישה חודשים לאחר שפוטר מעבודתו.

 

ב-2012 פנתה אלמנתו ל"מנורה" בבקשה לקבל קצבת שאירים עבורה ועבור בנם המשותף, אך בקשתה נדחתה מפני שלא הופרשו כספים לטובת קרן הפנסיה בחודשים שבין פיטורי בעלה למותו. באוקטובר 2013 היא פנתה לבית הדין בבקשה שיצהיר כי היא ובנה זכאים לתגמולי הפנסיה.

 

 

לטענתה, הנתבעת הפרה את חובתה כשלא יידעה את בעלה על ההשלכות של הפסקת התשלום לקרן. לטענתה, לו הייתה מנורה שולחת לו מכתב המתריע על השינוי הצפוי בכיסוי הביטוחי שלו, הם היו דואגים להמשיך לשלם לקרן באופן מסודר.

 

 

מנורה ביקשה לדחות את התביעה עקב השיהוי הניכר בהגשתה, שלדבריה פגע ביכולתה להתגונן כראוי. היא הוסיפה שהמנוח היה אחראי להמשיך להפקיד את הכספים באופן עצמאי כדי לשמור את זכויותיו.

לא ידע מהן זכויותיו

השופטת אסנת רובוביץ הסבירה שהחוק מחייב את חברות הביטוח לפעול בנאמנות כלפי עמיתיה. אחת מחובותיה היא ליידע את המבוטח, 21 יום לפני שמתבצע שינוי בפוליסה שלו, על עצם השינוי ועל המשמעויות שלו.

 

בשל כך קיבלה השופטת את עמדת האלמנה, שלפיה לו הייתה מנורה עומדת בחובתה ומיידעת בזמן על הסיכונים הכרוכים בהפסקת התשלומים, בני הזוג היו מסדירים זאת. בנסיבות אלה, של הפרת החובה, קבעה השופטת כי יש לראות את המנוח כ"עמית פעיל", ששילם תגמולים עד למועד פטירתו.

השופטת רובוביץ הסכימה שהאלמנה השתהתה, אך אין זה מוצדק לדחות בשל כך את התביעה. המנוח, ציינה, היה עובד זר שלא ידע קרוא וכתוב בעברית ולא היה מודע לזכויותיו, ולא הוכח כי האלמנה פעלה בחוסר תום לב בהגשת התביעה.

 

 

נוכח האמור קיבלה השופטת את התביעה ונתנה פסק דין הצהרתי המורה לנתבעת לשלם תגמולי פנסיה לתובעים ממועד מותו של המנוח ואילך. מנורה גם חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחה עו"ד של 10,000 שקל.